טו באב

הגעתי לבני ברוך בערב פתוח בטו באב. בכלל לא חשבתי ולא רציתי ללכת בהתחלה .אבל חברה ניסתה לשכנע אותי לבוא איתה. "יהיה אוכל טוב, מוזיקה טובה ,מיוחדת כזאת, והכי חשוב ידברו על נושאים מעניינים. "-היא הבטיחה. אחרי יום כמו היום בעבודה אין מצב אהובה, סליחה, פעם אחרת טוב?"  היא ויתרה.  באותו אחר הצהריים חזרתי הביתה. אויי אני לא מאמינה ששוב שכחתי להזמין קניות!

טו באב

הבטתי בטלפון והוא היה מלא בהודעות ותזכורות. אוף עם כל העומס הזה! אין לי כוח לסיבובי קניות ובישולים לתוך הלילה. מרוב עומס אני כבר שוכחת לדאוג לעצמי. פתאום נזכרתי בשיחה עם שני, מה היא אמרה על ערב חוויתי עם ארוחה? זה נשמע כרגע אופציה בכלל לא רעה, גם ככה חוץ מהחתול שלי אף אחד לא מחכה לי. והוא, תכלס ,לא כזה קשור אלי.. שלפתי את הנייד. "מה המצב. את עדיין נוסעת למרכז בני ברוך הזה שלך. כמה אמרת שעולה הארוחה? וואלה. ויש מצב שניסע יחד..?" איך היא שמחה חחח.. כשהגענו למרכז בני ברוך היה שונה ממה שאני מכירה. הבניין עצמו נראה כמו בניין תעשייתי לחלוטין ובפנים מסודר כמו הכלאה בין מפעל היי טק לאולם שמחות. זה מרגיש כמו מקום שדברים מתרחשים בו. מגניב, חשבתי לעצמי אבל מה שהשאיר עלי את מירב הרושם לא היה חיצוני בכלל.

נכון באמת היה אוכל סביר, אפילו טעים  אבל לא כמו במסעדת שף – כמו ששני הבטיחה לי. באמת שהיה שיעור מרתק על נושאים שמזמן מטרידים אותי אבל  בעיקר התרשמתי מהיחס שבין האנשים. למה אני מתכוונת? הכי קל להסביר מתוך דוגמה: היה שלב בו ישבנו במעגל ודיברנו על מה ששמענו בשיעור, אצלינו במעגל כולם דיברו עברית אבל במעגל לידינו  ישבו המון ישראלים וארגנטינאי אחד שדיבר אנגלית בקושי. ציפיתי  שהוא או שהם יחפשו עבורו מקום אחר, מתאים יותר, אבל זה לא קרה במקום זה הם מצאו מישהו שיעזור להם לתרגם לו את הנאמר וחיכו כל פעם בסבלנות עד שהכל תורגם.  אני חושבת שמתוך המאמץ הזה שלא לוותר  עליו תוך חצי שעה הם הפכו מזרים גמורים למשהו שמזכיר חברים, כמו פעם, בילדות לפני שלמדנו שאנשים הם לא משהו ואסור לסמוך.

ובעבודה שלי שבה אני אחראית על ימי עיון והדרכה, מי כמוני יודעת כמה זה קשה לקרב ככה בין אנשים.
כשהגעתי לבני ברוך חשבתי שאני באה לאכול קצת כי שכחתי לעשות קניות.אבל בסוף יצאתי עם חוויה מאוד מעניינת שבא לאפשר להפוך בן רגע לחברים טובים ואני ממליצה לבוא ולהתנסות.

לשלוח SMS ב2019?

זו אחת השאלות המרכזיות ששואלים אותי כל הזמן – למה בעידן של וואטסאפ, פייסבוק וניוזלטרים בתי עסק עדיין שולחים סמסים? ובכן התשובה היא פשוטה – משום שזה עובד! היום ניתן בעזרת הספק הנכון עם מערכת לשליחת SMS שמאפשרת עבירות גבוהה ובמחיר נמוך להגיע לביצועים שיווקיים מדהימים.

אני לא מדבר על ספאם סטייל מערכת הבחירות או הטלפון שלך זכה בלוטו אלא על מערכת יחסים איכותית ומתמשכת עם הלקוחות שבה אתם מציעים להם ערך ייחודי שהם לא יכולים לקבל בשום ערוץ אחר. אם הלקוחות יתרגלו לקבל מכם מידע מועיל ועיקבי הם יחכו בקוצר רוח לקבלת הסמס מכם ואתם תזכו לתקשורת מהירה, מיידית וללמעלה מ90% פתיחה להודעות שלכם.

השלב הראשון הוא בחירת הספק הרצוי. חשוב מאוד פרט למחיר לבדוק את יכולות מערכת שליחת SMS שלו ואת הלקוחות שאיתם הוא עובד – האם הוא מסוגל להוציא נפחים גדולים ובעבירות טובה? האם גופים שדורשים מרכזים בוחרים בו או שמדובר במישהו ששולח מהמחשב בביתו? השלב השני הוא תכנון ההודעות ופרקי הזמן שבהם אתם רוצים לעבוד. בשום מצב לא כדאי לפעול מהבטן, היינו מתוך רגש, או מתוך לחץ משום שהתוצאות יהיו הרבה פחות טובות והלחץ יורגש דרך ההודעות דווקא בגלל המיידיות של ערוץ התקשורת הזה.

הצעד השלישי הוא להבין האם אתם רוצים להפעיל את הערוץ הזה כעומד בפני עצמו או במקביל לערוצים אחרים כגון וואטסאפ וניוזלטר? חשוב מאוד להבין את התפקיד של הסמס במכלול הכללי או שאתם עלולים למצוא את עצמכם שולחים את אותה ההודעה בדיוק בשלושה ערוצים שונים ובאותו זמן. ברגע שעשיתם זאת בעצם אמרתם ללקוחות שלכם – אל תשימו לב אלינו, זה בסדר להתעלם, בכל מקרה נפוצץ אתכם עוד כמה וכמה פעמים אם זה יהיה באמת חשוב. מכאן הדרך להסרה היא קצרה מאוד אלא אם הקהל שלכם הוא קהל שבוי שאין לו ברירה אלא לספוג את שלל המסרים הכפולים ולסתום את הפה. הצעד האחרון הוא ליצור את התמהיל הנכון בין קריאה לפעולה לבין מידע ולהבין כיצד ליצור את האינטראקציה הנכונה עם קהל היעד שלכם. בהצלחה!

טפטים לחדר שינה – לא מה שחשבתם

הרבה אנשים מנסים להשתמש בטפטים לחדר השינה שלהם אבל רק מעטים מצליחים לנצל את האלמנט העיצובי הזה כך שיממש את כל הפוטנציאל שלו. טפטים אינם צריכים רק להיות מודבקים על הקיר אלא להוות חלק ממארג עיצובי שלם והרמוני. אז איך עושים את זה נכון? אנסה להביא כמה הצעות כך שתוכלו להחליט מה נכון עבורכם. עם קצת מזל, הטפט יהפוך לאלמנט העיצובי האהוב עליכם בחדר.

טפט לחדר שינה

הצעד הראשון הוא לבחור את מנעד הצבעים לפרויקט כולו, כלומר מהטפטים ועד המצעים והשמיכות, הריהוט והוילונות – הכל צריך לדבר באותה שפה. המפתח הוא לבחור בראש ובראשונה טפט שאתם אוהבים ואז לבנות את החדר סביבו. חשוב לשים לב לגודל התבנית שחייבת להיות בפורפורציה לגודל החדר, חדרם גדולים מאפשרים תבניות גדולות יותר. הצעד השני הוא לשקול קיר שונה, כלומר ליצור קיר אחד מכלל הקירות בחלל שיעוצב אחרת, בטפט שונה וימשוך את העין. בקיר הזה תעשו שימוש בתבניות ובצבעים הנועזים ביותר שלכם – נועז יותר זה טוב יותר. רצוי שזה יהיה קיר שמשמש רקע לנקודה המרכזית בחדר כדי שבאמת יוכל לתפוס את עיני המתבוננים. בחדר שינה מדובר לרוב בקיר שנמצא מאחורי המיטה ולעיתים ניתן על ידי מראה ליצור השתקפות שלו על אחד הקירות האחרים.

הצעד השלישי הוא לשקול מיטה פשוטה ולא כזו עם ראש מיטה מסיבית, במקרה כזה הטפט שנמצא מאחורי המיטה יכול לשמש אחלה רקע ופתרון זול ונוח להעצמת המיטה. האתגר במקרה הזה הוא להתאים את גודל הטפט כך שיהיה מעט יותר גדול מהמיטה. כלל אצבע נוח הוא להשאיר 5-6 סנטימטר מכל צד. חשוב שהקיר יהיה חלק וללא פגמים כך שלא יווצרו בועות אוויר בעת תליית הטפט. אם מדובר בדירה שכורה שמחייבת להוריד את הטפט עם סיום החוזה אפשר להשתמש בטפטים שניתנים להסרה בקלות.

טפט לקיר חדר שינה

הצעד הרביעי והאחרון ליצור את הטקסטורה הנכונה בחדר, כלומר לתת לחדר הרגשה דרך הנראות שלו. לכן כדאי להגדיר במילה אחת את ההרגשה שהחדר אמור לספק ואז להגדיר מהו הצבע ומהי התבנית שיספקו את ההרגשה הזו, אחרת קל לשכוח או להתבלבל כשניגשים אל מגוון הטפטים האפשריים שיעמדו לבחירתכם.

לחפש, לאבד, למצוא

החיים היו יפים, פשוטים ותמימים. עד גיל 6. אחי הבכור, החליט לקחת דוגמא מאבי שעשה כושר מדי יום ויצא לסיבוב אופניים לפנות בוקר. הוא לא חזר, נהרג בתאונת דרכים, והפשטות של החיים החלה לשנות צורתה.

החיים הלא פשוטים הובילו לניתוקים בתוך המשפחה, הרגשה שכל אחד שוקע בצער שלו, בין אם זה אחי האמצעי שהיה צמא לתשומת לב לא ממומשת, או אימי שחיפשה את התשובה בכל תורה שרק הציעה וכמובן אבי, שניסה בכל כוחותיו להתעסק בפרנסת המשפחה בחיוך והומור שמסתירים עצבות אינסופית של אב שכול.

התא המשפחתי התפורר לאט לאט. תחילה גירושים, פשיעה, כלא, קשיים כלכליים והרבה מאוד תסכול. ואיפה אני בתוך כל הסיפור? מנסה לשקם, מנסה לאחד, מרגיש שאולי אני אצליח להציל את העולם. לא הצלחתי. השנים חלפו והתמימות התחלפה בקרירות, האכפתיות באדישות והבדחנות בציניות קשוחה.

הגיע הזמן ונולד לי בן בכור. ואז הבנתי מה חסר. חסרה לי אהבה. הדבר הזה שכולנו מכירים אבל מי מאיתנו באמת מבין. הבנתי שהדבר הזה חסר, כי יש כאן תינוק שזקוק לאהבה הזאת! ואז זה קרה. הלב נפתח ופנימה נכנסה חכמה עתיקת יומין שכל מטרתה היא אהבה וחיבור. מי היה מאמין שאני אמצא את שחיפשתי. אני! חילוני שמאמין רק בכאוס וחוסר סדר מוצא לראשונה בחייו הרמוניה. מוצא חברים אמיתיים, אנשים שרוצים את מה שאני רוצה באמת! בזכותם גיליתי את האהבה שבתוכי. בזכותם אני שלם.

אבל אי שם מתחת לשכבות עבות של כעס, שנאה ועצבות נמצא לב קטן, של ילד בן 6, שרוצה שכולם יאהבו. החיים ממשיכים, לכאורה שגרתיים. מטייל בחו"ל וסובל מנדודי שינה, מכיר בחורה ומתקשה בתחום האהבה, לומד, מסיים תואר, יוצא לחיים מזל-טוב מתחתן! ובפנים משהו חסר. אולי זה קשור לקריירה, אולי האישה שנשאתי היא לא האחת, אולי אני בכלל צריך לחזור לדרום אמריקה וזהו? משהו בי התעקש להמשיך במסלול, המסלול הזה שנותן ביטחון וקרקע יציבה לעמוד עליה.

"סדנת הניצחון"

"רא"ל אביב כוכבי החליט לקיים סדנה  תחת הכותרת "סדנת הניצחון", בה ינסו לפצח את החידה – כיצד לנצח במלחמה הבאה באופן חד ,ברור ושאינו ניתן לפרשנות".

בחום יולי 56 שיחקה נבחרת ישראל ברמת גן נגד נבחרת ברית המועצות. באותם ימים כל משחק נגד ברה"מ נחשב לאירוע לאומי ופוליטי, כול שכן שכבר הפסדנו שמה 0:5 .

את הכרטיס השני שקנה הדוד שלנו בשארית כספו הוא יעד לאחי ששירת בצבא. אבל הוא לא הגיע ואני, שהייתי ברירת המחדל נכנסתי במקומו.

השאגה שפרצה מגרונם של 40 אלף איש שפוצצו את האצטדיון כאשר סטלמך נגח את שער השוויון "בקע את השמיים".  כולם התחבקו עם כולם ורבים קפצו מרוב אושר לתעלת המים שחצצה בין הקהל לדשא.

במושגים של אז "הפסד בכבוד" היה מאוד "נחשב", ולהבקיע להם גול היה בגדר ניצחון הצדק על הרשע. אומנם התוצאה הסופית הייתה 2:1  להם, אבל בהרגשה אנחנו ניצחנו.

3 חודשים בדיוק לאחר אותו המשחק פרצה "מלחמת סיני" בה נהרג אחי.

ההרגשה הייתה אז שניצחנו במלחמה, אבל אימא שלי הפסידה את הילד שלה.
במציאות הטופחת על פנינו נראה לעין שבטבע האגואיסטי שלנו  יש תמיד מי שמרוויח ומי שמפסיד. המצב הזה מונע מאיתנו להגיע באמת להסכמה משותפת וזה פוגע בנו מאוד כחברה אנושית.

לחכמת החיבור עתיקת הימים ישנה שיטה בה ניתן להשיג שינוי אמיתי לטובה בכל מה שנוגע להסכמות משותפות, בתנאי שנתחיל לתקן את מערכות היחסים בינינו – נתגבר על הדחייה ההדדית ונתקשר בינינו בקשר טוב. אם נציב בראש סדר העדיפויות של השיח הישראלי ערכים ורעיונות כמו "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", ובהמשך גם "ואהבת לרעך כמוך"  ואם דעת הקהל הישראלית תתמוך ברעיון ותעלה אותו לסדר היום הציבורי, ניצור את השינוי החיובי האמיתי בחיינו שאיתו ננצח.

רבותי ההיסטוריה חוגגת

סביבה לגיל הרך

חינוך נכון לילדים: המטרה צריכה להיות מאד ברורה, בניית הסביבה. שכל אחד יהיה מושפע
ממנה. מערכת החינוך בונה חברה, החברה לא מחנכת בעצמה. חינוך נכון זה לבנות סביבה ולא
את הילדים. הדאגה צריכה להיות רק לסביבה, מה שעוטף אותם, ממה שהם מושפעים ".
"הילד צריך להתחנך ע"י החברה שלו. אנחנו אפילו לא צריכים לגשת אליו, לדרבן אותו להשתתף
בדיון, לומר לו מה לעשות, להעיר לו על התנהגותו וכן הלאה. כל שעלינו לעשות הוא לגרום לו
להתפתח ולהשתנות ע"י הסביבה, שהיא הגורם המרכזי .
הנחות יסוד ועקרונות:
• לומדים מתוך הופכיות. לא ניתן להבחין בדבר ללא הכרת הפכיותו
• תכנית הלימודים תתבסס על עקרון התפתחות האנושות
• החינוך הוא בראש וראשונה עניין חברתי על פי מקורותיו והתפקוד שלו.
• שיתוף פעולה, חיבור ועבודת צוות של כל גורמי החינוך תורמים להצלחה.
• תהליך הלמידה יתבסס על חוויה ולא על לימוד ודיון תיאורטי מילולי בלבד.
• לומדים מדוגמאות להפנמת ידע – דוגמאות והמחשות . להבנה חברתית – דוגמא אישית
הורים ומשפחה, גננת, סייעת, מורה בחוג קהילה
• סביבה בונה אדם – אינטגרציה של המרכיבים המהווים את סביבתו הקרובה של הילד –
בונה את אישיותו, תפיסת עולמו, יחסיו עם משפחה וחברים ואושרו בהווה ובעתיד.
• קטן לומד מגדול – ילדים תורמים ונתרמים כשמלמדים את הקטנים מהם.
• העדפת איכות – בגיל זה, נלמד ע'י דחיית סיפוקים, בדרכים מגוונות הדרגה ותמיכת מבוגר.

תמיכה בעבודה מתמשכת (תהליך) ובמשחק
• עבודה משותפת – צעצועים למקום, נקיון (מים וסבון), בצק ועוגיות וכד'.
חשיבות הסביבה בגיל הרך
• מן המחקר: התקופה הקריטית להתפתחות המוח, היא התקופה שמתחילה במחצית
השנייה של ההיריון ונמשכת עד גיל חמש שנים.
• תקופה זו מאופיינת בגדילה מואצת של המוח האנושי.הסביבה בה מוקף הילד בעת הזו, היא
בעלת השפעה עמוקה, ומכרעת להמשך תהליך התפתחותו.
• כישורי למידה, במיוחד למידה חברתית,– נבנים בעיקר על בסיס הפעלה חוזרת ונשנית
של אותו מסלול מוחי.
• תאי המוח אינם מתחלפים כמו תאים אחרים, על מנת לאפשר צבירת ניסיון. המוח פועל ב י
ע י ל ו ת: מוותר על מבנים שאינם בשימוש ובונה ומחזק מבנים הנמצאים בשימוש.
בין 0 ל 5 שנים מתהווה העיצוב והפיסול של המערכות הקבועות אשר ישמשו את האדם
לאורך חייו.

קאמי קלודל

קאמיל קלודל פסלת צרפתיה מוכשרת בת סוף המאה ה19 נחשבה לגאון עוד בימיה, במקצוע שהיה
נשלט ע'י גברים בלבד. היא למדה בפריס והכירה את אוגוסט רודין שנחשב לגדול פסלי התקופה.
היום ידוע לנו שהייתה מעורבת ביצירתו וחלקים רבים שכולנו התפעלנו מהם כמו ידיים, דמויות
שונות, פסלים שונים עיצבו יחדיו וחלק מהפסלים (שרודין חתם עליהם) נתגלו כיצירותיה שלה.. לאחר
שהקהל במשך שנים לא מעטות נהג לחשוב להיפך, שהיא העתיקה ממנו…. היא חיה בתקופה
שגברים לא יכלו לעכל את העובדה ש"במקצוע כל כך גברי", תפעל אישה כל כך מוכשרת ובהצלחה.
רודין נהג לומר ש"אמנם היא למדה ממני אבל לא יותר מ שאני למדתי ממנה". היכולות שלה
בתיאור גוף אנוש היו דומים ברמתם ואיכותם רק לאיכות היצירה של רודין עצמו. היום המחקר מלמד
שהוא העדיף שחלקים מסויימים ביצירה שלו קאמי תעצב עבורו, מפני שלדעתו הייתה טובה ממנו
בתחומים רבים של היצירה. (לדוגמא ידיים, ותנועה באופן כללי).
רודין שאהב את מראה פניה המיוחד של קלודל, יצר פסלי דיוקן שלה.
קלודל הייתה עסוקה לדברי מכריה "בחיפוש המנגינה של הגוף המתנועע". עוצמת הרגע של הקשר
בין גבר לאישה והתנועה הייחודית של הגוף שלא תחזור שוב לעולם בדיוק בצורה הנראית ברגע זה.
היא הייתה כה מקורית ומיוחדת, (לדוגמא: "הוואלס") וזה ניכר גם בתשומת הלב לפרטים שוליים
כביכול ובדקויות השפה העיצובית המעודנת שפיתחה, כפי שמופיעה ברישומי ההכנה המקדימים של
פסליה. למעשה, היא המציאה ביטוי פיסולי ייחודי המבטא את שאיפתה "לתפוס את הרגע" את
הרוח החיה של מחווה אנושית, תנועה של אדם כלפי חברו. ותמיד בהקשר של יחסי אנוש מורכבים.
לעתים בקשר שבין גבר לאהובתו, או אופיים של קשרים הנוצרים בין בני אדם הפועלים כקבוצה.
השאלה בה התמקדה היתה, מהות היחסים בין בני אדם. היא יצרה גם לא מעט דיקנאות ייחודיים
של בני משפחתה וידידיה והייתה בדילמה לא פשוטה בגלל הקשר הרומנטי שלה עם רודין המפורסם
והכריזמטי מחד, והצורך שלה להיות אמנית עצמאית.

מארי קאסט

המאה ה 19 באירופה ובצרפת – היתה תקופה של התעוררות רעיונות חדשים ומהפכות חברתיות שיצרו את "החיים המודרניים". בעקבותיהם עברו סמכויות השלטון מידי המלוכה, הכנסיה והאצולה – אל העם, באמצעות השלטון הדמוקראטי. העם שאף לחופש והשכלה לכל, כשברקע מתפתח מעמד חדש: המעמד הבורגני. משכילים עירוניים וראשי המהפכה התעשייתית שפרצה עם המצאת הקיטור והתפתחות התעשייה והמיכון התפתחות זו, איפשרה את הקמתם של בתי החרושת וחייבה התפתחות נוספת כגון כבישים, אמצעי תחבורה וקשרים מסחריים בין מדינות. גם בתחום האמנות הופיעו זרמים חדשים שניסו לשקף את התהליכים העוברים על צרפת, אירופה והעולם כולו.
מארי קאסאט – ציירת אמריקאית שחיה בעיקר בצרפת שם למדה אצל אדגר דגא ושאר האימפרסיוניסטים. כמוהם הושפעה מהדפסים יפניים ומאמנות מצרים. ציירה בעיקר סצנות מחייהן של נשים בסביבתה בעיקר אמהות. ותמכה במאבקן של נשים לשוויון זכויות וחופש בחירה. סבלה מהתייחסות של זלזול וחוסר כבוד כיון שבסוף המאה ה 19 ציור עדיין לא התקבל ע'י הקהל הרחב כמקצוע ראוי לנשים. ציפו מנשים להיות נשואות ועקרות בית ולהסתפק בכך.
חלק מעמיתיה למקצוע הגברים, לא העריכו ואף זלזלו בעבודתה ובודדים מהם תמכו בה מקצועית, ומהם זכתה לשבחים רבים אם כי לא בגלוי.
בשנות ה 90 של המאה ה 19 כבר הייתה מארי קאסאט אמנית מוכרת ומוערכת וייעצה לאוצרי תערוכות חשובים ומוכרים ואף זכתה ל"אות לגיון הכבוד" הצרפתי על פעילותה כאמנית. פאריס בתקופתה עברה שינויים גדולים ומשמעותיים אך נשים, לא הורשו להשתתף בהופעות של קברטים ובתי קפה, ולכן תיארה בעיקר את חיי היום יום של חברותיה בגישה האימפרסיוניסטית החדשה. עד המצאת המצלמה,
עיקר עיסוקו ופרנסתו של צייר – היה תיעוד אירועים או דיוקנאות. מרגע שהשימוש במצלמה הפך לנפוץ – אמנים קיבלו הרבה פחות הזמנות לציורי דיוקן ואירועים, שמאותו זמן הונצחו בעזרת המצלמה ("המעתיקה את המציאות טוב יותר")
לכן, החלו ציירים וציירות לחקור את אופני הביטוי המתאימים לתקופה המודרנית ולחפש את תפקידם בחברה. הם ערכו שינויים בדרך הביטוי של המציאות, השפעת האור ונקודת המבט ואימצו את המגמה של "לתפוס את הרגע החולף" – שהפכה לערך ומאפיין חשוב שאפיין את עבודתם.
ציירות אחרות עימן התחברה קאסאט היו: מארי ברקמונד, ברת' מוריסו, אווה גונזלס, וגם ציירים גברים.
באחרית ימיה סבלה מארי מעיוורון, הפסיקה לצייר אך הייתה פעילה בתנועות נשים למען חופש בחירה.

נשיקה באומנות

  1. הנאהבים – רנה מגריט – אמן סוריאליסטי, יליד בלגיה – פעל בראשית המאה ה 20.
    מגריט הירבה לתהות על פישרם של פרדוקסים, וחיפש משמעות לחייו. ברוב ייאושו, הוא התמסר לציור דקדקני של
    מצבים "בלתי אפשריים" – כדי להבין מהו הטעם בחיים. לבסוף אושפז בבי'ח לחולי נפש – שם נפטר בשיבה טובה.
    ב"נאהבים" – הוא מעורר את תשומת הלב לניכור שבין בני הזוג, ולחוסר יכולתם לתקשר בעזרת החושים שלהם – ראייה,
    שמיעה, טעם, ריח – ונותר להם רק חוש המישוש… בגלל הכיסוי שיש על החושים – מגריט מקווה למצוא חוש נוסף,
    חדש – שיאפשר לו קשר בדרך חדשה ושונה… נראה, שמגריט מדבר כאן גם על פנימיות וחיצוניות… הזוג נמצא בתוך
    חדר (פנימיות) ואחד הקירות מתואר כשמיים… (חיצוניות)… שמיים – מסמלים גם מושגים שמחוצה לנו, מעל דרגת
    האדם…
  2. יום הולדת לבלה – שאגאל
    חגיגת יום הולדת – אותה חוגג מארק שאגאל לבלה אהובתו, הוא מתאר לא רק את מה שנראה על פני
    השטח, אלא גם את רחשי הלב פנימה.
    אומרים, ש"האהבה מצמיחה לנו כנפיים" כשאנחנו מאוהבים אנחנו מרחפים … הריחוף מייצג את סערת הרגשות,
    הפורצת את גבולות הגרוויטאציה והעולם הריאלי.
  3. נשיקה – ברנקוזי – ראשית המאה העשרים. יליד רומניה.
    בהשפעת הסביבה בה גדל – (בתי עץ כפריים המקושטים בגילופי עץ) – יצר סגנון פיסול ייחודי . כל נושא
    שבחר – הפך לסידרה של פסלים הנעשים יותר ויותר מופשטים – מתוך רצונו לגלות את מהות הנושא.
    במקרה זה – מהות הקשר בין גבר לאישה. המסקנה שלו, שקשר נכון ויפה, אפשרי רק כשהזוג הופך להיות
    כאחד! (ע'י ויתורים הדדיים)… ב"נשיקה", מתוארים הגבר והאישה בפרופיל, כאשר מתוך דבקותם זה בזה
    – נוצרת מעין ישות שלישית… הנראית מלפנים… (אנפס). – ציטוט: "אדם יכול לאהוב רק את עצמו…"
     עבודותיו המוקדמות הוצגו במוזיאון ישראל, שם הציג דיוקנות עצמיים בתחפושות של חיילות יפות, או אחיות  רחמניות.
    למעשה, ניר הוד לא חוסך את הביקורת שלו על התרבות הישראלית, כמו כאן – כאשר הוא מדבר על אהבה עצמית, ואגו
    מפותח, ע'י תיאור דמותו שלו (שתי הדמויות – הן דיוקן עצמי) למעשה, הוא "מאוהב בעצמו" – דמותו שלו מנשקת את
    דמותו, את עצמו… כך הוא מכריז: אני אוהב יותר מכל – את עצמי!!! וכוונתו, שכמוהו – כך כולנו …